מזונות ילדים

סוגיית המזונות הינה סוגיה מרכזית בהליכי הגירושין, קיים הבדל בין מזונות ילדים אשר משולמים לצרכי הילדים עד גיל 18/סיום תיכון ושליש מהסכום במסגרת השירות הצבאי/לאומי, לבין מזונות אישה המשולמים לאישה רק בהתקיים תנאים מסוימים.

קטין זכאי למזונות מהוריו, בקביעת גובה המזונות יילקחו בחשבון פרמטרים שונים לרבות גיל הילדים, צרכיהם, הכנסות ההורים, זמני השהות של הקטינים עם כל הורה.

סכום המזונות יכול להיקבע בהסכמה בין ההורים. במקרה שאין הסכמה, ניתן להגיש תביעה למזונות ילדים ובית המשפט (או ביה"ד הרבני במקרים מסוימים) יכריע בשאלת גובה המזונות.

על פי סעיף 3 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959:

"3. (א) אדם חייב במזונות ילדים הקטינים שלו ושל בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

(ב) אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלו."

פירוש הדבר הוא כי במידה ועל פי הדין האישי קיים חיוב מזונות שהרי הדין האישי קובע את חיוב המזונות ובמידה ואין חיוב במזונות ע"פ הדין האישי או ככל ולא חל על אדם דין אישי שהרי חיובו במזונות הילדים יהיה על פי הוראות חוק זה.

הדין האישי של יהודים הינו הדין העברי, על פיו החיוב במזונות הילדים (שאינו מדין צדקה) הינו חיוב אבסולוטי על האב בלבד אשר חייב לשאת בצרכי הילדים עד הגיעם לגיל 15.

חיוב המזונות על פי הדין העברי מתחלק לשלוש קבוצות:

• מגיל לידה ועד גיל 6- מדובר בקטני קטינים ובחובה אבסולוטית מוחלטת על האב ללא קשר ליכולתו הכלכלית.
• מגיל 6 ועד גיל 15- האב נושא בצרכים ההכרחיים של הילדים והאם משתתפת עימו בצרכים אשר אינם הכרחיים.
• מגיל 15 עד גיל 18 הוצאות הקטינים הינם מדין צדקה על כן יישאו בהם ההורים לפי יחס הכנסותיהם ויכולותיהם.

למרות האמור לעיל, נהוג לפסוק סכום מזונות קבוע אשר ישולם עד הגיעו של הילד לגיל 18/סיום תיכון המאוחר מביניהם, כאשר במהלך השירות הצבאי ישולם שליש מהסכום ששולם עד לאותו מועד.

לסכום המזונות, יש להוסיף דמי המדור, מדובר בשכר דירה/משכנתא כאשר עבור ילד אחד שיעור ההשתתפות הינו 30%, עבור שני ילדים 40% ועבור 3 ילדים ומעלה 50%.

כמו כן בד"כ יישאו ההורים בחלקים שווים בהוצאות החינוך (מעון, צהרון, חוגים, קייטנה וכיוצ"ב) והוצאות הבריאות המיוחדות כגון משקפיים, טיפולי שיניים, טיפולים פסיכולוגיים וכיוצ"ב.

מזונות ילדים לאחר בע"מ 919/15

האמור לעיל היה נכון עד ליולי 2017, אז ניתן פסק דין בביהמ"ש העליון (בע"מ 919/15) אשר טרף את הקלפים ושינה את כל נושא המזונות והמשמורת במדינת ישראל.

במשך שנים רבות היה האב משלם לאם דמי מזונות ללא קשר להסדר המשמורת או זמני השהות שלו עם הילדים, היה זה אך הגיוני ושירת את טובת הילדים כאשר דובר על משמורת מלאה לאם היות והאם שילמה את מרבית הוצאות הילדים אשר שהו עימה במרבית הזמן, אולם מצב זה התקיים גם במקרים בהם ניהלו הצדדים משמורת משותפת והאם הייתה משתכרת שכר דומה לשכרו של האב ולעיתים אף גבוה ממנו. לצד תשלום המזונות חויב האב אף בתשלומי דמי מדור המהווים תשלום יחסי על הוצאות שכר הדירה או המשכנתא ולעיתים אף דמי אחזקת מדור, כל זאת כאשר הקטינים שהו מחצית מן הזמן בבית האב.

דובר במצב אבסורדי אשר היווה פגיעה קשה בעיקרון השוויון והביא אבות רבים לקריסה כלכלית וחרפת רעב בשל חיובי המזונות. כך נוצרה מציאות לא הוגנת בה לקטינים יש בית אחד עני מצד האב אשר נשא בהוצאות כבדות תוך שהוא נאלץ לכלכל את עצמו וילדיו מהמעט שנותר לו ממשכורתו ובית אחד עשיר יחסית אצל האם אשר בנוסף למשכורתה הזהה לזו של האב קיבלה דמי מזונות גבוהים יחסית בזמן שהילדים מצויים אצלה רק מחצית מן הזמן.

בצעד אמיץ ויוצא דופן שינה ביהמ"ש העליון את המצב המשפטי אשר היה נהוג עד אז וקבע כי בעת פרידת ההורים כאשר הילד מגיע לגיל שש, יחלקו ההורים יחד בתשלום המזונות וזאת בהתאם לזמני השהות של כל הורה עם הילד תוך התחשבות ביחס הכנסותיהם. ככל וגובה שכר ההורים שווה, שהרי לא יחול תשלום מזונות מן ההורה האחד לשני, אלא כל הורה יישא בהוצאות הישירות של הילדים בעת שהותם בביתו.

במקרים בהם היכולת הכלכלית שונה, או זמני השהות שונים, ייבחן כל מקרה לגופו בהתאם ליחס הכנסות ההורים (מכל מקור) וחלוקת זמני השהות. בנוגע להוצאות אשר אינן תלויות שהות כגון תשלום עבור טלפון סלולארי, תספורת וכיוצ"ב, התשלום מהורה אחד לשני יהיה בהתאם להכנסותיו בדומה להוצאות החריגות.

כיום אף אם לא מדובר באחריות הורית משותפת דה פקטו, בתי המשפט לענייני משפחה מחשבים את זמני השהות באחוזים ופוסקים דמי מזונות ברוח בע"מ 919/15.