במדינת ישראל יחסי הרכוש בין בני זוג מוסדרים על בסיס שני הסדרים: חוק יחסי ממון אשר חל על זוגות אשר נישאו לאחר 1.1.1974 ו"חזקת השיתוף" אשר הינה יציר הפסיקה וחלה על ידועים בציבור ועל זוגות אשר נישאו לפני 1.1.1974.
חוק יחסי ממון קובע שכל מה שצברו בני הזוג במהלך השנים המשותפות, כלומר מיום החתונה ועד ליום פקיעת הנישואין (מועד הקרע), יחולק בחלקים שווים ביניהם. ככלל, החוק מחריג מתנות, ירושות ורכוש אשר נצבר טרם החתונה וקובע כי אלו לא יהיו נכסים משותפים - דהיינו דירה אשר נקנתה לפני הנישואין, או נכס אשר ניתן במתנה או בירושה במהלך הנישואין אינו שייך לשני הצדדים. על אף החרגתם המפורשת של נכסים אלו בחוק, קובע ביהמ"ש לא אחת כי הצד אשר הרכוש לא רשום על שמו, יהיה זכאי למחצית או לחלק אחר בנכס החיצוני כגון דירה שניתנה בירושה/מתנה לבן/ת הזוג או דירה הנרכשה לפני הנישואין, וזאת מכיוון שהוא הצליח להוכיח "כוונת שיתוף". חשוב לציין כי כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו.
כאשר מדובר בידועים בציבור אשר חיו יחד בהרמוניה במשך שנים רבות, ביהמ"ש מבחין בין מצב בו מדובר בדירת מגורים בה בני הזוג חיו יחד שאז בהתקיים נסיבות מסוימות תהיה קיימת נטייה לשיתוף רכושי גם בין ידועים בציבור לבין נכס עסקי שאז הנטייה לקבוע כי התקיימה הפרדה רכושית.
אין כללים ברורים באשר לכל האפשרויות שמזמנת המציאות האנושית לכן יש הבדלים בין מקרה למקרה באשר לנכסים חיצוניים וכוונת הצדדים לגביו.
אי לכך מומלץ ורצוי לערוך הסכם ממון או הסכם לחיים משותפים אשר יסדיר את חלוקת הרכוש בין בני הזוג במקרה של פרידה. כאן המקום לציין כי הסכם ממון אינו תחליף לצוואה, מכיוון שבמקרה של פטירה חו"ח יחול חוק הירושה על פיו בן/ת הזוג יורשים מחצית מהרכוש אף עם נערך הסכם ממון שקבע הפרדה רכושית.
