יורשים רשאים לערוך הסכם אשר יחלק את עזבון המנוח באופן שונה מהחלוקה אשר נקבעה בצוואה או בצו הירושה. על פי סעיף 110 א' לחוק הירושה קיימות שתי שיטות לחלוקת עיזבון, השיטה הראשונה היא חלוקה על פי צו בית משפט, השיטה השנייה היא בדרך של הסכם בין יורשים.
הצדדים להסכם חלוקת העזבון יכולים להיות רק יורשים על פי דין או יורשים על פי הצוואה.
השיקול העיקרי לעריכת הסכם בין יורשים מלבד לפתרון סכסוך בין יורשים הינו משיקולי מס. לעיתים העזבון כולל מספר נכסים, על כן כדי למנוע סכסוכים הנוצרים בשל בעלות משותפת של מספר יורשים על נכס מסוים, ניתן להגיע להסכם חלוקה אחר וגם לאזן פערים בשווי הנכסים המחולקים בין היורשים.
חשוב לדעת כי עסקאות במקרקעין שנעשות במסגרת הסכם חלוקת עזבון אינן נחשבות כעסקאות לענין חוק מיסוי המקרקעין- כלומר הן פטורות ממס לחלוטין אולם רק כאשר העברת המקרקעין נעשתה תמורת כסף או שווה כסף מנכסי העזבון עצמו (ולא ממקורות חיצוניים) ורק כאשר מדובר בהעברה הראשונה של המקרקעין בין היורשים. ככל וניתנה תמורה נוספת אשר אינה נמנית על חלק מכספי העזבון, שהרי יוטל מס על חלק זה של העסקה.
הסכם חלוקת עזבון הינו בעל משמעות כלכלית חשובה ויש לתכננה היטב היות וללא תכנון נכון שהרי לחלוקת הנכסים עלולות להיות השלכות מס כבדות משקל ולתשלומי מס ניכרים.
