מירב, אישה נאה בסוף שנות הארבעים לחייה, בת לעדה בה "לא מקובל להתגרש", הגיעה אליי ביום גשום במיוחד. לפני 20 שנה, כשפגשה את אבי, הייתה מירב אלמנה צעירה ללא ילדים, והוא גרוש עם ילד אחד היה גבר כריזמטי עתיר ניסיון. השידוך- כמקובל בעדה "הצליח" ומהר מאוד הם נישאו.
ללידת ביתם הראשונה, הגיע אבי כאחד האורחים, יום לאחר שהתינוקת נולדה. על צווארון חולצתו סימני ליפסטיק אותו לא טרח לנקות, ספוג בריח בושם אותו לא הכירה ואלכוהול, אמר לה מזל טוב, הניח שוקולד זול על מיטת ביה"ח ולאחר רבע שעה עזב חזרה לעיסוקיו.
כשהתינוקת הייתה בת שבועיים הלך אבי למילואים מבלי שהשאיר למירב כסף לאוכל וטיטולים. את משכורתה הדלה נאלצה לתת לו בשלמות - "שבעלך דורש ממך משהו את חייבת לתת לו", כך חונכה. (בדיעבד גילתה מירב שמשכורתה שימשה לתשלום המזונות של בנו מנישואיו הראשונים).
למירב לא היה לה כרטיס אשראי או גישה לחשבון הבנק של אבי, ומענק הלידה טרם נכנס. כך בעודה דואבת מכאבי הלידה ממנה טרם התאוששה, ובידיה תינוקת בת שבועיים, נאלצה לפנות למנהל הבנק ולבקש הלוואה- "בשביל אוכל וטיטולים לקטנה " התחננה.
כך התווה אבי את ההסדר הכלכלי ביניהם כבר מתחילת הנישואין, "מה ששלי שלי ומה ששלך גם שלי ועל פי יישק דבר".
מירב אשר הייתה בחורה צעירה ללא מקצוע, עבדה כסדרנית בסופר תמורת פרוטות, עם משכורתה הדלה פרנסה את בתה אליה הצטרף כעבור שנתיים אח. ללידה של בנו לא טרח אבי כלל להגיע, מירב אשר קיוותה כי לפחות יחכה לה בית מסודר ומצויד במזון וטיטולים, מצאה את מיטתם סתורה וכוסות של יין עם ליפסטיק היו מפוזרות בכל עבר. כשהתעמתה עימו, אמר לה אבי "את מדמיינת, אחותי הייתה פה", ומירב בחרה להאמין למרות שבתוך תוכה ידעה את האמת.
משכורתה של מירב לא הספיקה לפרנס את שני ילדיה, והיא נאלצה ליטול עוד ועוד הלוואות, ובעוד המינוסים בחשבון הבנק שלה גדלו, בחשבונו של אבי אשר עבד בעבודה קבועה ומסודרת נצברו מאות אלפי שקלים, כמה הוצאות כבר יש לגבר אחד לא נדיב במיוחד?
מירב ואבי חיו בדירה אותה רכש אבי לפני הנישואין. אבי לא דרש שייערך הסכם ממון- טעות ראשונה. גם על שם מירב הייתה דירה מלפני נישואין, בדירתה התגוררו הוריה הקשישים והדמנטיים בגינה שילמה מירב משכנתא מחשבון הבנק שלה.
כעבור מספר שנים ולאחר שהדירה של אבי כבר לא התאימה למגורי המשפחה, החליט אבי למכור את דירתו ומכספי התמורה לקנות תחתיה דירה אחרת- יוקרתית יותר מהקודמת. בשל העובדה שמלבד לכספי דירתו הקודמת היה צורך בנטילת משכנתא, פתחו אבי ומירב חשבון משותף ממנו שולמה המשכנתא והדירה החדשה נרשמה בטאבו על שם שני הצדדים בחלקים שווים מבלי שנעשה הסכם ממון- טעות שניה.
בעוד מירב קורסת תחת הנטל הכלכלי והמינוסים שגדלו בקצב מטורף-אבי רכש רכב נוצץ ויוקרתי ובקושי שילם משהו עבור כלכלת ילדיו.
"אני לא יכולה להמשיך כך, אני קורסת" היא אמרה לי.
כצעד ראשון הגשנו בקשה דחופה לעקל את כל חשבונות הבנק, החסכונות והנכסים של אבי (גם את הרכב היוקרתי והנוצץ שלו). - עוד באותו היום הטיל ביה"ד הרבני את העיקול ולבקשתי גם נתן צו לעיכוב יציאתו של אבי מהארץ.
אל יחידת הסיוע הגיע אבי כשהוא כולו זחוח, בטוח שגם בגירושין אלו יצא כשידו על העליונה. כשניסיתי להגיע עמו להבנות ולסיים באמצעות הסכם גירושין הוגן, הוא אמר לי: "אני לא אשלם חצי מההלוואות והמינוסים שלה, זה שלה, ואני גם לא אחלוק איתה בזכויות שלי- הן שלי מצידי שתישן על ספסלים ותתכסה בעיתונים". מלווה ע"י עו"ד שלא מבין בחוק יחסי ממון וטוען להפרדה רכושית, יצא אבי למלחמת חורמה שכללה אינספור תביעות וערעורים מצידו, כשהוא סבור שכמו בנישואין הוא זה שיתווה את הדרך גם בגירושין, אלא שהוא לא לקח בחשבון שניהול תיק גירושין הוא כמו משחק שחמט וישנה חשיבות מכרעת למהלכים הראשונים בתיק.
עם הזמן וככל שנחל כישלונות, שכר אבי עוד ועוד עורכי דין כך שלכל דיון היה מגיע אבי עם שלושה או ארבעה עורכי דין, שגם הם לא ממש עזרו לו.
רוצים לדעת איך זה נגמר?
מחצית מהפנסיה שלו? –אבי צריך להעביר למירב.
מחצית מפיצויי פיטורין שלה? – מירב לא צריכה להעביר לאבי.
מחצית מדירת המגורים המשותפת שמרביתה נקנתה מכספו? – אבי צריך לתת למירב.
מחצית מהדירה של מירב לפני הנישואין?- מירב לא צריכה לתת לאבי.
מחצית מהשבחת הדירה של מירב?- מירב לא צריכה לתת לאבי.
מחצית מההלוואות שמירב לקחה?- אבי צריך לשלם למירב.
מחצית ממאות אלפי השקלים שאבי צבר? אבי צריך לתת למירב.
מחצית מהמינוסים בחשבונות של מירב?- אבי צריך לכסות עבור מירב.
מחצית משווי הרכב הנוצץ של אבי? אבי צריך לתת למירב.
מחצית מהפיצויים שמירב קיבלה בגין נזקי גוף? מירב לא צריכה לתת לו.
השבת מחצית מהמשכנתא ששולמה במהלך הנישואין בגין הדירה של מירב?- מירב לא צריכה להשיב לאבי.
מזונות ילדים, מדור, מחצית מהוצאות חינוך ובריאות? אבי צריך לשלם למירב.
אני לא יודעת מי ישן על ספסלים ומתכסה בעיתונים, אבל זו בטח לא מירב.
