כולנו מכירים את הרגע המרגש הזה בו אנו מוזמנים לחתונה, החתן והכלה הנרגשים עומדים תחת החופה, לוגמים מהיין, עונדים את הטבעות, החתן בקול נרגש חוזר אחר קולו הרדיופוני של הרב ואומר:
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלַיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי
החתן מוסר לכלה את הכתובה ואומר לה :" הרי זו כתובתך", והאורחים הסקרניים לוחשים: "כמה הוא רשם לה?"
לא רבים יודעים זאת אבל כתובה הינה שטר קניין עליו חותם הבעל ובמסגרתו הוא מתחייב לפצות את האישה במקרה שבו הנישואין יעלו על שרטון. שטר הכתובה, הוא מעין התחייבות של הבעל כלפי האישה, להבטיח לאישה בסיס כלכלי בעת גירושין, כדי שלא יחסר לה דבר. הכתובה היא מעין חוזה בין הבעל לאישה, שכן החובה הדתית ההלכתית מחייבת את הבעל "לזון" את אשתו, כלומר להבטיח את קיומה הכלכלי. כל עוד חוזה הנישואים בין הבעל לאישה מתקיים, הרי שחובת הבעל לדאוג לצרכיה, אך במידה והחוזה מופר, כלומר – בני הזוג מתגרשים, אזי על הבעל לפצות את האישה.
כמו כל חוזה, שטר כתובה הוא שטר בר מימוש. כאשר בני הזוג מתגרשים, האישה רשאית לנסות לממשו. במסגרת עריכת הכתובה, מצוין סכום הפיצוי הכספי שישולם לאישה בעת גירושין. כאשר גירושין אכן יוצאים לפועל, יכולה האישה להגיש תביעה למימוש כתובתה. סכום הכתובה צמוד למדד, כך שגם לאחר שנות נישואין רבות, הוא עדיין אמור להיות סכום משמעותי וריאלי. כך שבניגוד לסברה של רבים, סכום הכתובה הוא סכום בר מימוש וניתן לתבוע אותו בעת גירושין.
פסיקת בית הדין הרבני גורסת כי תביעת כתובה, היא למעשה תביעת חוב, כך שהצד המתנגד לתשלום הכתובה, עליו הראיה. על אף האמור לעיל יש להדגיש כי קיימות פסיקות אשר מצאו לנכון להפחית את גובה הכתובה כאשר מדובר בסכומים מופרזים ובלתי ריאליים בהתאם לנסיבות חייהם של בני הזוג.
באילו מקרים לא תהיה האישה זכאית לכתובתה?
• אישה שזנתה תחת בעלה- דהיינו אישה שבגדה בבעלה.
• אישה אשר ביצעה מעשה כיעור-בניגוד לבגידה הדורשת שני עדי ראיה מהימנים אשר ראו את ביצוע הבגידה, מעשה כיעור מוכח מתוך הנסיבות גם ללא עדות ישירה כמו למשל תמונות של אישה הנכנסת לביתו של גבר זר או הולכת עימו לבית מלון, עשויות לשמש כראיות אשר יביאו לביטול זכאותה של האישה לכתובה.
• עוברת על דת- אישה העוברת על דת משה ויהודית הינה אישה אשר נוהגת בפריצות ומכשילה את הבעל באיסורים שונים אשר מקשים עליו לסמוך עליה בהלכות דתיות כגון נידה, לבוש לא צנוע, הכנסת מזון לא כשר הביתה וכיוצ"ב. יודגש כי מרבית הפוסקים לא יקבלו טענה זו של הבעל כאשר בני הזוג חילוניים.
• מקח טעות- אם האישה הייתה מודעת לכך כי היא סובלת מבעיה רפואית, נפשית או פיזית אשר מונעת ממנה לקיים את חיי הנישואין כסדרם והיא בחרה להסתיר זאת טרם הנישואין, יכול הבעל לטעון ל"מקח טעות" אולם ככל והבעיה נוצרה לאחר הנישואין שהרי אין תוקף לטענתו ויהא עליו לשלם את כתובתה.
• אישה אשר אינה מוכנה לנסות ולהגיע לשלום בית- ככל והסיבות לכך שהאישה חפצה בגירושין אינן סיבות מוצדקות על פי הדין ואין לה עילת גירושין והיא אינה מוכנה לנסות ולהגיע להסדר של שלום בית, ביה"ד עלול לשלול מהאישה את תוספת כתובתה ובמקרים מסוימים גם את עיקר כתובתה.
כפי שציינו לעיל, הכתובה הינה מסמך משפטי מחייב ולכן יש להתייחס אליה ברצינות ואין להקל בה ראש, הסכום אשר ייכתב בכתובה לעיתים יהיה סכום אותו יצטרך הבעל להוציא מכיסו ולשלם לאישה במקרה של גירושין.
